המסע שלנו נושא עיניים צפונה ולמעלה, להרי ההימאליה שם מתוך קרחון נוצר נהר הגנגס הקדוש להינדים..לא לפני שהחלטנו לטבול בו ברישיקש, לטהר ול"סלק מעלינו חטאים שונים"…כך הבנו מההודים שבעבורם זו מצווה לטבול לפחות פעם אחת בחיים בגנגס (יכול להיות גם הכנה נהדרת ליום כיפור שלנו).
בחרנו לעלות צפונה ברכבת לילה בשעה סבירה ב23:45 אך הודו כמו הודו בלתי צפויה בעליל..והרכבת אחרה עוד שעה ועוד שעה ועוד שעה..מה שאפשר לנו לחלוק את הרחבה שלפני תחנת הרכבת עם עוד מאות אנשים ישנים שבאו מצוידים עם נילון או קרטון בדיוק לפי המידה..ואיזה צעיף להתעטף בו…ומיד עלתה בי המחשבה :"הלוואי והייתי ישנה בכזה עומק ושלווה במיטה הנוחה שלי בבית".
הלחץ של לעלות במהירות אל הקרון הנכון או לרדת מהרכבת היה היסטרי..12נשים…מלא מקומיים ורכבת שמתנהגת בלחץ..ממהרת לסגור פערים …המאמץ להגיע להרים היה משתלם, בבת אחת מרגישים את אוויר הרים צלול כיין..,את הירוק ואת האנשים השונים בקצב שלהם..בכפרים קטנטנים ובמסעדות פשוטות מאוד.
הגענו אל מתחם נופש יפיפה צופה אל שרשרת עצומה של הרים מכוסי יערות אל ההימאליה.
כאן הבנתי שהגענו אל המרחב של כוח מיוחד בפנתיאון של האלים ההודים אל מרחביו של האל שיווה. כל נהג מונית, כל סיבוב מסוכן בכביש, כל כפר נידח או רחוב ראשי מעוטרים במזבח או מקדש לאל שיווה.. מאוד סיקרנה אותי הדמות של האל הזה קראתי והבנתי שהוא גבר גבר חתיך הורס..הוא מייצג את המוות והזמן ההורס כל. שיווה יחד עם בת זוגו – אומא, דורגא או פרווטי . הוא שוכן הרחק מן העולם, בהימליה ומעשן חשיש (זו כנראה ההשראה של כל הישראלים הצעירים המגיעים לגסט האוז בהרים ומעשנים עצמם לדעת..). יש לו עין שלישית במרכז המצח והוא נושא קלשון משולש. שיווה הוא מקור הטוב והרע. ידוע גם כנאטאראג'ה, הרקדן שריקודו זעזע את היקום וברא את העולם: בריקודו האקסטטי הוא מייצג את מחזור יצירתה, הריסתה ויצירתה מחדש של הבריאה…הריקוד מביע את המקצב שבלב כל מה שקיים – אם ביקום ואם בהכרה של האדם, רצונו ורגשותיו; המקום שבו החוכמה והמאיה (אשלייה) נאבקות זו בזו. זה המקום לשתף שהמסע שלנו הוא עם מורה חברה, המשתפת אותנו בידע הזה בדיוק ומאפשרת לנו ללמוד דרך התמודדות עם תנאים מאתגרים ועם שינויים וטיולים בטבע,באמצעות התבוננות פנימה וחקירה אנליטית.גלית מאפשרת לנו לחוות, את החלק בתוכינו שהוא מתבונן קבוע ונצחי לעומת אותן הסחות הדעת בדמות מחשבות רגשות רצונות וחוסר שביעות רצון.. כל אלה אם נתבונן בהם נבחין באופי הזמני והחולף שלהם ובעצם שהם שונים מאיתנו ולכן הם מייצגים את ה"אשליה"(קורס מיינדפולנס מלמד בדיוק את זה..).
שיווה מופיע כבעל ידיים רבות: זוג אחד מבטא את האיזון בין החיים למוות, זוג אחר ציין את ההתנגשות בין הטוב לרע ועוד. המטרה היא להתאחד עם מקור התנועה (עם החיים עצמם). שיווה מייצג את הריכוז והיוגה ככח קוסמי. הוא רוח האימים, אך יחד עם זה יכול להיות טוב ומיטיב. הוא סגפן ומלומד, פטרון המתבודדים.
שיווה הוא היוגי הגדול – "מהאיוגין", יושב על עור טגריס, הרחק בהרים, שקוע במדיטציה וכך שומר על קיום העולם.
אנחנו הולכות לבלות אחרי המקום המפנק הזה ב kasar devi למחנה בטבע בסמוך לנחל טובל בירק רב אך בתנאים בסיסיים ביותר…אפשר לחוש את מה שהידיעה הזו מחוללת בראש והנה לנו אחלה הזדמנות לתרגל התבוננות..במה שחולף ומשתנה וכמה זה משפיע עלינו…וכן ההתבוננות עוזרת.
מה שהפתיע אותי בכפר הנידח הזה זה שמחצית מהעוברים ושבים ב"רחובו הראשי "מדברים עברית ושבחור דתי עם ציציות רץ גוגינג בשקיעה מדהימה..אז איך לא, הסמן להשתלטות ישראלית בהודו ובכלל.. ממוקם לו לצד הדרך, בית חב"ד ,המארח בהכנסת אורחים חמימה צעירים הרוצים לציין יחד את יום הכיפורים.
מקווה שסלחתם ונסלח לכם…זכרו כי תמיד אפשר לטבול באיזה גנגס או ירדן.
אנחנו ניסע מחר ונגלה איזה נחל מזמין אותנו אליו.