חברתי שאלה אם אוכל להצטרף למשפחה של הדוד האהוב שלה הגוסס.למה ?…
אולי כדי לתווך את הרגע הזה שאנו פוחדים ממנו נורא, כדי לאפשר פרידה מתוך השלמה, לאפשר תקשורת בין האדם למשפחתו בשפה היחידה האפשרית ובצורך לחלוק שפה זו, שפת "העניינים הלא סגורים שלהם".
" אמא שלי אמרה לי שהיא גאה בי ובמה שאני עושה בפעם הראשונה בחיים שלי מספר ימים לפני שמתה ". כך שיתפה אותי בתה של אישה אשר ליוויתי/טיפלתי בה בשלב המעבר (בין החיים והמוות). עם אישה זו דיברתי על כל מה שהייתה רוצה לומר, להספיק, לתכנן, לדבר על הפחדים והחששות ועוד ממה שאדם על ערש דווי היה רוצה לחלוק. אך לרובנו קשה הדבר, אנו חיים בתרבות שבא קיים קשר שתיקה כמעט מוחלט של הכחשת המוות (למרות שמדי שנה מתים כ-90 מילון איש…).
בעבודתי כפסיכותרפיסטית הוליסטית הייתה לי הזכות ללוות מספר אנשים. את דורי ( שם בדוי ) פגשתי מספר חודשים לפני מותו, זכות גדולה.

גבר לעניין אשר למרות מחלותיו הכרוניות הרבות היו בו כוחות הלוחם שאפיינו אותו בצעירותו ותשוקה עזה לעשות "שולם עם החיים האלה " .

כך צללנו באמצעות דמיון מודרך, לא לפני שהוא בחן אותי וציין שעברי הקרבי, אהבתי לטבע, לים ולצלילה מקרבות אותי לעולמו וכך זכיתי באישורו.

בכל פעם "פגשנו" את אחד המתים של דורי, פעם אחת חבר קרוב שממנו הוא "קיבל הזמנה" לחיים שמעבר "כי ממש טוב כאן".

פעם פגש את אמא שלו ושחרר מולה את כל הכעסים שהיו עדיין שמורים בליבו ובגופו החולה, עד שהייה מסוגל לסלוח לה והיא לו. לאחר מכן קרה המפגש הקשה ביותר, חוויה ממלחמת יום הכיפורים ,היה זה המבט בעיני החייל המצרי אשר כיוון נשקו לעבר דורי במטרה להורגו.. דורי הספיק לירות בו שניה קודם וכך ניצלו חייו. אך המבט, המבט רודף אותו מאז, אותו, את הלוחם המהולל מהגברדיה של אריק שרון.
דורי היה בעצם הלום קרב שלא ידע שהוא כזה ולא קיבל מענה לרגשות ולמחשבות שכרסמו את נפשו עד אשר כרסמו את גופו.
בלווייתו בהספדי ,כינתי אותו " לוחם האור ".

כיון שהסכים לא לפחד מרגשות האשמה, מן הפחד, מן הכאב שהדחיק. רגשות אלו הם לא הזהות האמתית שלו, שלנו. אך רק אם נפתחים אליהם עם מעט חמלה, אפשר להעמיק אל מה שנמצא מעבר לתחושות והרגשות ,בבסיס, בעומק ההוויה ,שם נמצאת המתנה!
בעבודתי כמטפלת, כמורה וכמתרגלת יוגה ומדיטציה אני שוקדת לגלות את המתנה הזו שהיא מעבר לאשליה של ההכרה המודעת, מעבר למחשבות הרגשות והתחושות שלנו … אז מה יש שם?
מזמינה אותך למסע חקירה וגילוי עצמי , זהו המסע המרתק והיחיד שראוי לעשותו, בדרך זו ניתנת המתנה המעניקה משמעות לחיים כמו גם למוות.

ברגעי מעבר, במשברי "קצה" עשו עם עצמכם חסד הקשיבו מהלב ומצאו חבר או מטפל שילוו אתכם במסע פרידה של קרוב אהוב מהחיים, כדי לתת משמעות לחיים ולמוות..