מסע לירושלים – נשים עתיקות בזמן

תעלומה גדולה אנו מנסות לפענח, מה מאפשר לנו להמשיך מהנקודה שבה התחלנו לפני..1878 שנה? אנחנו 3 נשים, אימהות הצועדות עם הלב והרוח בסמטאות העיר הכי עתיקה בעולם, בירושלים . בעיר העתיקה העטופה חומות כבדות המייצרות גבול ,הגנה, כמו אומרות לנו : "לכו תחקרו ,תשאלו ,תתחקו אחר" דרך הייסורים "של מיליוני נשים וגברים שקדמו לכן ...

מכל הסיפורים ,יש סיפור אחד דרמטי יותר מכולם עשוי מכל החומרים המתאימים לעשות ממנו סרט ,אותו נפגוש בהמשך….ואכן הרגשנו כמו בסרט, התלבושות ,המדים , הצבעוניות של השוק ,הכל התערבב עם ריחות התבלינים, הנזירים, החיילים, רוכלי השוק ומאות תיירים …לאן כולם ממהרים?
לאט ,החלטנו ללכת לאט לאפשר התבוננות עמוקה, להרגיש, לקלוט את הרמזים את מה שנסתר…
חוויה עמוקה הכניסה אותנו במנהרת הזמן אל התקופה של קצת לפני 1878 שנה,
חוויה באמצעות מייצג מציאות מדומה הנקרא "מבט אל העבר" משמאל לכותל המערבי.
בבת אחת עמדנו עם עוד עולי רגל כדי לחזות במופע המוזיקאלי של הלווים על מדרגות בית המקדש ,בחצוצרות במצלתיים ובקולות שמימימים ,שרים את "שיר המעלות" וברור היה שכל התפילות שמתפללים עד היום קשורות ב"מעלות" שלפנינו.

המעלות הן המדרגות שלפני העלייה ל"קודש הקודשים" ,לשם נכנס רק הכוהן הגדול, רק פעם בשנה עם אפוד מגן עטור באבני קריסטל .רק הוא יכול היה להתקרב אל התדר העוצמתי הזה כול השאר לא יכלו…אז כמו היום …כולנו משתוקקים לחוות את תחושת המשמעות ,השייכות ,תחושת ההתעלות האלוהית שאנו יכולים לחוות בתוכנו אך לרוב אנו נעים במעגלים מסביב לה…
נזכרתי שגם אני על פי שם משפחתי המקורי שייכת לשבט לוי ופתאום זה התחבר…היעוד, הציווי ,לגעת בחומר, באנשים, דרך הלב דרך הרוח בהרמוניות של צליל , צבע, ידע ומגע כמו הלוויים שליוו את מלאכת הקודש באומנותם.
חברותיי החוגגות 40 אומניות בכל רמ"ח אבריהן מוקירות את הרגע…הלב נפתח ותחושת התעלות אופפת את כולנו .אנו פוסעות על אותן האבנים בדיוק שפסע הכהן הגדול ,פסעה האם מרים המלווה את בנה ישוע כשהוא נושא מסע כבד מנשוא …את הצלב ,את תלאות החיים, ההתמודדות עם מה נכון ומה לא…מה מותר ומה אסור על פי צו האופנה הרוחני של אותה תקופה,
כמו מרים, כמו כל אם הנאלצת לשחרר את ילדיה למסעם ,לעמוד מנגד ולאפשר להם לפרוס כנף… כך מצאנו את עצמינו מתבוננות מתוך מבט רחמי(משורש ר.ח.ם.)…על חיינו ,על ילדינו..ועל הקשר שלנו איתם…
ואכן הגענו לרחם, בתוך בטנה של אמא אדמה, טוויסט בעלילה של ה"ויה דלורוזה" של ישו ,שניה לפני שהוא מתפשט כדי להיצלב…פונים ימינה לקפלה של סנטה הלנה…(הלנה היתה אימו של הקיסר הרומי קונסטנטין שהפך את הנצרות לדת)
משוחחת בערבית מצרית עם שומר הסף ,נוצרי קופטי ממצרים שמזמין אותי לבקר במעמקי האדמה, מדרגות תלולות יוצאות מכניסה צרה וקלסטרופובית, מובילות למרחב עצום של מערה המטויחת כבר אלפי שנים ובה ככל הנראה גם ישוע שטף את חטאיו…

התישבנו על המדרגות קרוב למים מוקסמות מהאקוסטיקה וצליל טיפטוף טיפות המים…מיד נפרטו מייתרי הלב וקולות הרמונים למדי החלו לצאת מגרוננו…רוצות לשיר הללו-יה.
לרגע אחד יכולנו להבין את התעלומה של העם הזה אשר אחרי 1878 שנה , חוזר בזכות הגעגועים וההשתוקקות לדעת …חוזר אל המקום הזה בירושלים כמו גם המקום הזה בתוכינו היודע את המהות, את המשמעות שלנו כעם רוחני החותר להגשמה מעשית וערכית.
הרעב הוציא אותנו אל פני סמטאות השוק כדי לקנח בארוחה משובחת במחנה יהודה ולזכור שטיול של הלב והרוח הוא במרחק רגע של בחירה בארצינו היפה.
מזמינה אתכם לקורס מיינדפולנס הקרוב שיפתח ב9/4 ימי שני בערב, בגן יאשיה כדי להכיר כלים מופלאים למסע החיים.

גלילה למעלה